איזהו גיבור?

השעה 1:30 בלילה. בדיוק סיימנו לראות עוד פרק בסדרה האהובה עלינו והפרק הבא יתחיל בעוד כמה שניות. לצפות או ללכת לישון? הקול השקול בראשנו אומר: אל תתפתו, יש יום עבודה מחר. הקול הנגדי משדל אותנו להיכנע לפיתוי ולבוא על סיפוקנו עכשיו. "רק עוד פרק אחד", הוא דוחק בנו. הדרמות הקטנות האלו המתרחשות באופן יומיומי אצל כל אחד מאיתנו עשויות להיות בעלות משמעויות כבירות.
בואו נראה, למשל, איך הדרמה הזאת מתחוללת אצל שתי דמויות מלאות אשמה: שני ויובל.

על כדורי שוקולד, ז'יטונים ולאס וגאס

שני הייתה מרוצה: במשך כל השבוע היא הצליחה להתאפק לא להכניס לפה שטויות. בארוחת ליל שבת אכלה מרק וטעמה מעט מן המנה העיקרית; וכשהוגשו לשולחן הקינוחים, שני הרשתה לעצמה לטעום כדור שוקולד אחד. הוא לא היה גדול, בערך כגודלו של כדור פינג-פונג, לכן אכלה את כולו. ואז עוד אחד, ואחד אחרון. שלושה בסך הכול. ורק אחד נוסף, כדי שיהיה מספר זוגי. ביום ראשון, במקום עבודתה, ערכו סבב היכרות שבו התבקשו כולם לספר על תענוג מעורר-אשמה. לשני לא היה קשה לשלוף דוגמה ל"גילטי פלז'ר" שלה: מאפי שוקולד לסוגיהם, עם או בלי (אבל רצוי עם) שבבי קוקוס.

סיפורו של יובל מורכב יותר: יובל הוא בוגר בית הספר הריאלי בחיפה. אופיו התחרותי והמשיכה שלו לריגושים עזרו לו להשיג מקום ראשון בטריאתלון ולהצטיין בכמעט בכל תחרות. לפני האוניברסיטה, כדי לנקות את הראש, נסע יובל לארצות הברית, למסע מחוף לחוף, ושריין מראש סכום של $400 למשחקי מזל בלאס וגאס. כשנכנס לראשונה להיכל ההימורים "אלביס חי!" הכו בו האורות והצלילים. מולו ניצבה הרולטה – לוח ירוק, מספרים באדום ובשחור, גלגל כסוף, ז'יטונים בשלל צבעי הקשת. יובל הניח $200 על השולחן, איש הצוות הצפין את הכסף בגומחה נסתרת בשולחן והמיר אותו בז'יטונים. יובל גרף $400; מזל של מתחילים? לא ולא, כי יובל ראה איך מרגע לרגע הוא משכלל את יכולתו לחזות, על דרך האלימינציה, את סיכויי הזכייה שלו. כעבור כשעה וחצי הצליח לגרוף סכום שעלה על משכורתה השנתית של אימו, פרופסורית מן המניין לבלשנות. קול קטן לחש לו שזה הזמן לצאת, לנקות את הראש קצת ולהמשיך לטייל ביעד אחר. אבל יובל לא שמע. הוא הכפיל את סכום ההימור ובסיבוב הבא הפסיד את כולו. לא נורא; ברור היה לו שזאת ירידה לצורך עלייה. אז הוא הכפיל שוב את הסכום. ושוב. ושוב. יובל נאלץ לקצר את הטיול ולקחת הלוואה מאימו. הוא שיקר לה שההלוואה נועדה לרכישת אופנוע.

גם שני וגם יובל חשים אשמה. אך בעוד אצל שני מדובר על "תענוג מעורר אשמה", אצל יובל כבר מדובר על "תענוג מעורר אימה". איפה עובר הגבול ביניהם?

פעילות מהנה או התמכרות מזיקה? כך תזהו את הסימפטומים

ספר הלימוד הבסיסי בפסיכולוגיה של ההפרעות הנפשיות נפתח בתצלום שתופס את העין: אנשים סביב רולטה. תחת התצלום מופיע כיתוב: "השאלה אם התנהגות הינה מזיקה היא אחד הקריטריונים להגדרת אב-נורמליות. בני אדם רבים, כמו המצולמים כאן, מהמרים להנאתם מדי פעם. ברם, אם הימוריו של אדם מובילים לחובות שלא ניתן לכסותם ולהזנחת משפחתו וחבריו, הרי שניתן לראות בהם התנהגות מזיקה".

המהמר הכפייתי, שהתנהגותו פתולוגית, כלומר גורמת לסבל (פתוס=סבל ביוונית), מאופיין בתסמינים הבאים:

• מטרת ההימורים: מחקרים מראים שמהמר כפייתי נוטה לעשות זאת מתוך מטרה להרגיע חרדות ולשכך עוצמות של דיכאון, או כדי לברוח מצער ומטרדות. מהמר לא כפייתי עושה זאת כדי ליהנות מעצם הריגוש והכיף שבהימור.
• מחשבות על ההימורים: מהמר כפייתי מבלה זמן ממושך במחשבות על אודות הימורים. מחשבות אלה יכולות לכלול היזכרות בחוויות הימורים מן העבר, חישובי סיכויי זכייה בעתיד ותכנון מסעות הימורים. מהמר לא כפייתי לא נוטה לחשוב על ההימורים אלא בזמן שהוא בתוך חוויית הימור.
• יצר הימורים מותנה: עצם המראה של בתי קזינו או מכונות מזל גורם למהמר הכפייתי עוררות חזקה ורצון להמר באופן מיידי. המהמר הלא כפייתי לא מתרגש למראה מכונת מזל.
• התייחסות להפסד: מהמר כפייתי נוטה להמר שוב מייד לאחר הפסד במטרה להחזיר את שאבד תוך יצירת מעגל שוטה ומזיק במיוחד. מהמר לא כפייתי לוקח מראש בחשבון שיפסיד, ולא מנסה להחזיר הפסדים בכל מחיר.
• ויתור על הזדמנויות אחרות: מהמר כפייתי מוותר על הזדמנויות ביחסים בינאישיים וזוגיים, בקריירה, בחינוך – לטובת זמן, אנרגיה וכסף שהוא משקיע בהימורים. מהמר לא כפייתי לא נותן להימורים להשפיע על מהלך חייו.
• חרדת גמילה: מהמר כפייתי חש אי-שקט וחרדה סביב ניסיונות להפחית את תדירות ההימורים או להפסיקם לגמרי. מהמר לא כפייתי לא יחוש תחושות שכאלה.
• אשמה: בתום ההימורים יחוש המהמר הכפייתי במקרים רבים אשמה. המהמר הלא כפייתי יחוש תחושת סיפוק מהחוויה.
• חובות ושקרים: המהמר הכפייתי טווה עלילות שקרים כדי ללוות כספים ולכסות חובות. המהמר הלא כפייתי לא עושה זאת.

אם אתם לא בטוחים באיזה צד של הגבול אתם נמצאים, שאלו את עצמכם כמה שאלות פשוטות:

1. האם אתם ממשיכים להמר גם לאחר שכל הכסף נעלם מהארנק?
2. האם אתם מגלים שאתם נמצאים בקזינו הרבה מעבר לשעות שתכננתם לבלות בו?
3. האם אנשים סביבכם מדברים על כך שאתם מרבים להמר?
4. האם אתה חשים שמאז שהתחלתם להמר אתם אומללים ביחסי המשפחה שלכם או בעבודה שלכם?
5. האם אתם מוצאים את עצמכם מהמרים ללא שתכננתם לעשות כך מראש בסדר היום? אם המענה לאחת מבין שאלות אלה הוא חיובי, נורת אזהרה חייבת להידלק ועליכם לשקול פנייה לגורם מקצועי.

איך מונעים מראש התמכרות?

התמכרויות מוגדרות כהפרעה נפשית ב"תנ"ך" של הפסיכיאטרים, המדריך הסטטיסטי להפרעות נפשיות DSM. התמכרות מורכבת מתלות באמצעי שיספק את הדחף המתעורר ומיצירת סבילות כלפי אותו אמצעי. ובעברית: אם אני מפתח התמכרות לשוקולד, בתחילה אני תלוי בשוקולד לרווחתי הנפשית, למצב רוח טוב ולהרגשה חיובית באופן כללי. בהיעדר שוקולד, אתחיל לפתח תסמיני דחק שיהפכו ממינוריים לחמורים ביותר. בד בבד, ככל שאני צורך יותר ויותר שוקולד, המוח שלי דורש כמות מוגברת כדי להשיג את אותה השפעה מיטיבה שהייתה לכמות הראשונית עלי. תופעה אופיינית נוספת להתמכרות היא שכל גירוי המתקשר בתודעתי לשוקולד – מראה האריזה הנוצצת, רשרוש העטיפה – יביא לעלייה בהתרגשותי, פיזית ונפשית. התוצאה: התגובה הכיפית והרוגע שזכיתי בהם בתחילה יושגו בשלב ההתמכרות רק אם אגביר את כמות השוקולד שאני צורך, ולאחר שתפוג השפעת השוקולד עליי אחווה נפילה באנרגיה ובמצב הרוח. במילים אחרות, "הפרזה" היא אחד המדדים לכך שאנחנו עומדים לחרוג מהנורמה ולהיכנס לאזור המסוכן של הפרעה נפשית שמחייבת אותנו להשתמש במינון מוגבר יותר ויותר.

את ההפרזה אפשר למנוע אם נשים לב לשני אלמנטים אלה: תלות וסבילות. בכל תחביב, פעולה או הרגל שלנו עלינו לשאול את עצמנו: מי שולט במי: אני בהרגל או ההרגל בי? ברגע שאנו מזהים תלות, עלינו לפקוח עיניים ולהציב לעצמנו גבולות.

אם אתם משקיעים יותר ויותר זמן במיטה בצפייה בנטפליקס והדבר הראשון עושים עם פקיחת העיניים בבוקר זה להיכנס לפייסבוק, כנראה הפכתם לתלותיים במכשיר הסמארטפון. החליטו מראש עד איזה שעה אתם עם הסמארטפון ביד ולאחר מכן הציבו אותו מחוץ לחדר השינה. זיהוי התלות וצמצום תופעת הגדלת הסבילות הם האמצעי החשוב ביותר למניעת התנהגויות כפייתיות, פתולוגיות והתמכרותיות.

האם תמיד אפשר לנצח את הדחפים שלנו?

אף אחד אינו מושלם; לכולנו יצרים וחשקים והנאות שמשפרים את מצב רוחנו. לכולנו יש גם נטייה, ברגעי חולשה, לברוח ממחשבות ומרגשות כואבים ל"תענוגות מעוררי אשמה", להגזים ולעתים אף להגיע להרס עצמי. הכול עניין של מידה. אין צורך לחוש אשמה יתרה על אכילת שלושה כדורי שוקולד טעימים במיוחד, אפילו אם תכננתם לאכול רק אחד. אך יש צורך לעצור בזמן התנהגויות כפייתיות. סוד מציאת המידה הנכונה הוא סוד החיים הבריאים: נניח לקולות בראשנו, גם זה השקול והאחראי וגם זה האחראי על סיפוקים מיידיים, להשמיע את קולם, להתקוטט ולהתווכח – אך נדע מראש לסמן את גבולות הקטטה. לפעמים נאכל כדור שוקולד אחד יותר מדי. לא נורא. בכל זאת, זה היה כדור עם שבבי קוקוס.

ד"ר עמית פכלר הוא פסיכולוג קליני מומחה ומנהל המכון לטיפול רגשי, המרכז הקליני הבינתחומי באוניברסיטת חיפה. בעבר שימש ד"ר פכלר פסיכולוג המחלקה הסגורה בבית החולים גהה, שבה ליווה מכורים בתהליך השיקום. ד"ר פכלר הוא מחבר הספר "אבא בלי אבא: אהבה, אשמה ותיקון בחיי יתומים מאב" ועורך סדרת "פגישות" לספרות פסיכואנליטית בהוצאת הספרים כרמל.