שביל הזהב

יצא לכם פעם להרגיש את הסמארטפון רוטט בכיס בזמן שהוא בכלל נמצא על השולחן? אתם לא לבד. לתופעה הזו קוראים "פנטום הרטט" והיא מאפיינת כמעט 70% מבעלי הסמארטפון בארצות הברית. אחד ההסברים לתופעה הוא שפיתחנו תלות בסמארטפון. אנחנו תופסים אותו ככלי שמקשר אותנו אל העולם, והרטט מסמן למוחנו: אנחנו בעניינים.

פיתוח תלות בהתנהגות היא תופעה נפוצה ולאו דווקא שלילית: אנחנו יכולים לפתח תלות בריצת הבוקר ובדופמין המופרש במהלכה, או בתחושת הסיפוק הנפשי שמעניקה התנדבות. אך כאשר התלות הופכת את ההתנהגות שלנו למוגזמת, כפייתית וחסרת פרופורציות, היא עשויה להפוך להתמכרות קלינית. וזו כבר בעיה שיש לטפל בה, אך עדיף פשוט למנוע אותה מראש.

התנהגות לגיטימית או התמכרות? לא קל להבדיל

הבעיה מתחילה בנקודה שבה הגבול הדק שבין הגזמה לבין התמכרות נחצה. היכן עובר אותו גבול? לא תמיד קל להכריע.

הדוגמאות הקלאסיות למקרים שבהם קשה להבחין בין הלגיטימי להתמכרותי הן שתיית אלכוהול ומשחקי מזל. בשני המקרים מדובר על פעילויות של בוגרים שמסבות הנאה. בשני המקרים פעילויות אלה יכולות לפרוק מתחים בצורה חיובית. אך אם פעולות אלה פוגעות בתפקוד היומיומי שלנו, משתלטות על סדר היום שלנו, פוגעות במשפחה או בחברים שלנו – מדובר בהגזמה שיצאה מפרופורציה ויש בה כדי להזיק.

אולם התמכרות יכולה להתרחש גם במגוון תחומים אחרים, צפויים פחות, בדומה להתמכרות לסמארטפון שבה פתחנו. התמכרות זו למסכים אופיינית במיוחד ל"דור ה-y", כלומר ילידי שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. דור זה מאופיין, בין השאר, בצורך בריגושים מידיים ומתמשכים ובתופעה המכונה "חרדת ההחמצה" – Fear of missing out, הגורמת לרבים מאתנו לחוש שבכל רגע נתון קורה משהו מעניין יותר במקום אחר.

הפסיכולוג הקליני רועי סמנה, המתמחה, בין השאר, בחרדת ההחמצה ובהתמכרויות הקשורות אליה, מסביר כי "הפחד מהחמצה חוצה כיום גילאים, אך מאפיין מאוד את דור ה-y בגלל השימוש האינטנסיבי בסלולרי וברשת החברתית. הם מזפזפים בין אנשים וחוויות, מחפשים סיפוקים מהירים ורדופים כל הזמן ע"י הפחד להחמיץ, מה שמתבטא בין היתר בשימוש כפייתי באותם סלולריים ורשתות חברתיות. ההתמכרות שאני פוגש הרבה בקשר לפחד מהחמצה היא התמכרות לקניות ולצריכה משום שהדברים שאתה רוכש הם דלק לייצור סלפיז והצתת תחושת החמצה אצל הזולת".

בעידן המרגש והתזזיתי שבו אנו חיים, קל מאוד לפספס את הגבול הזה שבין ריגוש לגיטימי לריגוש מוגזם ולכן חשוב לשים לב לפרטים ולסימנים שמעידים על פעילות מוגזמת המכניסה אותנו לקבוצת סיכון של התמכרות.

סימנים מקדימים להתמכרות: כך תגלו שאתם מגזימים

הנה כמה סימנים שיכולים לסייע לכם להבין אם התנהגות שלכם, או של אדם קרוב לכם, היא מוגזמת מדי:

1. משאבים: כמה משאבים, של זמן או של כסף, מושקעים בהתנהגות הרלוונטית? למשל: רכיבה על אופניים היא פעילות ספורט חשובה. אך אם אתם משקיעים באופן קבוע אחוזים גבוהים מהכנסתכם החודשית על ציוד לאופניים, או מוצאים את עצמכם נמצאים יותר ויותר על השביל, גם בשעות מוזרות, ופחות ופחות בבית עם המשפחה – אתם מגזימים ואולי אף מכורים.
2. הצבת גבולות: האם אתם מסוגלים להציב גבול להתנהגות שלכם – וגם לעמוד בו? למשל: האם אתם יכולים לומר לעצמכם שאתם מגבילים את הזמן שבו אתם צופים בטלוויזיה, ולעמוד בפיתוי לצפות "רק בעוד פרק אחד"? האם אתם מסוגלים להחליט כמה כוסיות תשתו בבר ולעמוד בכך? אם כח הרצון שלכם כושל אל מול ההתנהגות – אתם מגזימים.
3. מחשבות טורדניות: איך אתם מרגישים בזמן שאתם לא עסוקים בפעילות הרלוונטית? האם אתם חושבים על גלישה לאתרי קניות גם תוך כדי ארוחת ערב משפחתית או פגישה עם חברים? אם המחשבות על אודות הפעילות חודרות למצבים שלא קשורים לאותה התנהגות, או מונעים מכם שינה, סימן שהיא מתחילה לשלוט בכם במקום שאתם תשלטו בה. במילים אחרות: הגזמתם.
4. חרדה: כיצד אתם מרגישים כאשר נמנעת מכם הפעילות? אנשים המכורים למסכים ולרשתות חברתיות מדווחים על חרדה עמוקה כאשר אין הם מצליחים להתחבר לרשת. אנשים המכורים לפעילות ספורטיבית מדווחים על אי נחת פיזית כאשר פעילות זו נמנעת מהם בשל פציעה, למשל. חרדה שכזו היא סימן מדאיג.
5. אשמה: האם אתם באמת נהנים מהפעילות, או שאתם חשים אשמה על כך שאתם עסוקים בה כל כך? מה אתם חשים בסוף משחקי הימורים? כיף בשל הריגוש שהיה, או אשמה? אם אתם חשים אשמה על ההתנהגות שלכם, סימן שמשהו בה לא תקין: שהיא פוגעת במצבכם האישי או הכלכלי, בזמן האיכות עם המשפחה, בקשר עם חברים או בתפקוד בעבודה. אשמה היא סממן מובהק להתנהגויות מוגזמות ולהתמכרויות.

מה לעשות אם גיליתם שאתם מגזימים?

עצם ההבנה וההכרה בכך שאתם מגזימים – היא המפתח להפסקת ההגזמה. שתפו את הרגשתכם עם הקרובים לכם, ובמקרים המתאימים פנו לייעוץ מקצועי. בניגוד למקובל לחשוב, לא חייבים לחדול לחלוטין מהפעילויות האהובות עליכם, אלא למצוא את האיזון.

חיים מאוזנים כוללים פעילויות המסבות הנאה, אך במידה הנכונה. הרמב"ם קרא לזה "שביל הזהב".