כשהגיע זמנו של ד"ר אמנון מיכאל לבחור מקצוע לחיים הוא התלבט בין עבודה סוציאלית לארכיאולוגיה. "תתפלאו, אבל יש בין שני המקצועות האלו מן המשותף – בשניהם חופרים", הוא מחייך, ומייד מוסיף ברצינות, "בשניהם עוסקים בסקרנות ובגילויים. בארכיאולוגיה עוסקים בתגליות היסטוריות, ובעבודה סוציאלית עוסקים בתגליות על נפש האדם והחיים שלנו". את הסוף אתם כבר בטח מנחשים: אמנון בחר בעבודה סוציאלית, והשלים עם השנים דוקטורט בתחום.
בין השאר, אמנון הוא מנכ"ל עמותת "הדרך" לטיפול בהתמכרויות שונות (אלכוהול, סמים, מין, מסכים, קניות ועוד), ועוסק בתחום ההתמכרויות שנים רבות בטיפול, הכשרה, הדרכה ולימוד. הוא גם חיבר את הספר "התמכרות והחלמה: סוגיות נבחרות בטיפול במתמכרים" וכתב מאמרים רבים בנושא.
שאלנו את ד"ר אמנון מיכאל כמה שאלות על התמכרויות, הגזמות ומה שביניהן.
מה גורם לאדם לבחור לעסוק דווקא בהתמכרויות?
"הגעתי אל תחום ההתמכרויות במקרה, אחרי שעסקתי בטיפול בעבריינים. גיליתי עולם שלם של אנשים שיכולים להיות נורמליים, ומאבדים את הנורמליות. וגיליתי גם ניסים, ראיתי שיש הרבה מה לעשות ולפעול ושהשינוי הוא דרמטי. לא בהרבה תחומים אחרים אתה רואה כאלו שינויים דרמטיים בתקופה קצרה יחסית. הניסים האלה הם אלו שהשאירו אותי בתחום".
טוענים שאני "מכורה" לסדרה "משחקי הכס". יש הגדרה מקצועית להתמכרות?
"התמכרות היא מחלה פיזית, רגשית, רוחנית חברתית וסביבתית, שמאופיינת בתלות ובהפרעת שליטה ואף בפגיעה בתפקודים בצורה חמורה. בתפקודים הכוונה לפגיעה בבריאות, בתפקוד הקוגניטיבי, בתפקוד החברתי ובתפקוד המשפחתי".
מתי אנחנו יודעים שהתנהגות נורמטיבית הופכת להתמכרות?
"המעבר ממצב של תלות למצב של התמכרות הוא הדרגתי. גם מלפפון חמוץ לא הופך למלפפון חמוץ ביום אחד. מה שבטוח שמלפפון חמוץ לעולם לא יוכל לחזור להיות מלפפון רגיל. כשיש התמכרות, קשה לחזור למה שהיה בעבר, לכן אנחנו קוראים לזה מחלה, מחלה שניתנת למניעה וגם לטיפול; מחלה שאולי קשה לרפא אותה, אך ניתן להחלים ממנה".
איך למשל תתבטא התנהגות של התמכרות להימורים או לסמים?
"ההתמכרות מנהלת את האדם נגד רצונו ומצמצמת את הבחירה שלו. אדם שמכור להימורים אומר לעצמו 'אני אלך להמר רק על מאה שקלים', אבל אנחנו יודעים שמכור לא יכול באמת לשלוט על מה וכמה הוא יהמר. כך גם בהתמכרות לסמים: מכור יכול לתכנן להשתמש במנה ביום ויש לו עשרים מנות. זה אף פעם לא באמת יספיק לו לעשרים ימים. מכור אף פעם לא ישתמש רק במה שהוא מתכנן להשתמש".
יש איזשהו דפוס התנהגותי שמשותף לסוגי ההתמכרויות השונים?
"הדמיון הגדול בין כולן הוא חזרתיות על ההתנהגות. כל התמכרות נוצרת מכאב ויוצרת כאב, אצל כולן יש השתוקקות וכמיהה ולכל המכורים יש בעיות שליטה. אצל כל המכורים ההתמכרות עובדת על מרכזי הגמול במוח. רוב ההתמכרויות נולדות מרצון לריגושים ורובן יושבות על כאב, על טראומה, על בעיות בתקשורת. לבנאדם אין על מה להישען אלא על עצמו, וכשהוא לא יכול להישען על עצמו אז הוא נשען על ההתמכרות".
אז התמכרות מאפיינת אנשים חסרי ביטחון עצמי?
"לתינוק יש שלב התפתחותי שבו הוא צריך את ההאדרה שלנו, שנאמר לו שהוא גדול וחזק. יש התמכרויות שיושבות על ה'עצמי הגרנדיוזי', כלומר: אנשים בוגרים שעדיין נמצאים בשלב הזה שהם צריכים האדרה. כשלאדם אין ביטחון בעצמו, כשהאישיות שלו לא מספיק מבוססת, אז הוא צריך להישען על משהו חיצוני כדי שייתן לו את חוויית העוצמה הפנימית, ואז אנשים פונים לחומרים שונים שייתנו להם את התחושה של מציאות אחרת, כי המציאות הנוכחית היא בלתי נסבלת".
ומה לגבי טראומה - היא יוצרת סיכון להתמכרות?
"בהחלט ניתן לומר שאצל נפגעי טראומה יש שימוש גבוה בחומרים שונים כדי להשכיח את הטראומה, אם זה טראומה משירות צבאי, טראומה בעקבות פגיעה מינית וטראומות אחרות. גם ילדים שחוו נטישה בשלב מוקדם של חייהם נוטים להתמכרות".
יש איזה פרופיל אישיותי שאפשר לבנות לאדם שמועד להתמכרות?
"בכל התמכרות יש מרכיב גנטי, מרכיב פסיכולוגי התפתחותי ומרכיב סוציאלי. שלושתם צריכים לפעול יחד כדי שתתפרץ התמכרות, והעוצמות של כל מרכיב שונות מאדם לאדם. עשו מחקרים ארוכי טווח שבדקו אם יש דרך לנבא מי יהיה מכור. מה שעלה מהם זה שכאשר אין התפתחות תקינה, ולעומת זאת הסביבה שלך היא 'סביבה תומכת' להתמכרות, ויש לך נטייה גנטית במשפחה להתמכרות, אז הסיכוי שלך להיות מכור גדול יותר".
האם יש סימנים מוקדמים שמעידים שאדם מסוים עלול להיות מכור?
"כפייתיות יכולה להעיד על התמכרות עתידית. עוד סימן הוא הסתמכות על דברים חיצוניים כדי להרגיש טוב או כדי לתקשר טוב יותר עם הסביבה, כמו למשל אנשים ששותים כדי להרגיש טוב עם עצמם. בנוסף, נטייה לחיפוש ריגושים וסיכונים, למשל נהיגה פרועה, וחוסר סיפוק מהכאן והעכשיו וממי שאתה. אנשים כאלו יחפשו משהו חיצוני שישפר את ההרגשה שלהם".
אם אני מזהה סימנים להתמכרות אצל מכר שלי, מה השלב הבא?
"חלק מהתמכרות הוא הכחשה. אנשים נוטים להכחיש שהם מכורים. פה יש בעיה, כי לגשת לרציונל לא תמיד עובד. כדאי לנסות, אבל אי אפשר לסמוך על זה. לכן, אם את חושבת שמישהו מסוים מכור כדאי לערב הורים, את בן או בת הזוג, או מישהו משמעותי כמו בוס שיעזור לו. לא בצורה של האשמה וחודרנות וענישה אלא בצורה של הגשת יד לעזרה. אדם לא רואה את עצמו ומאמין שהוא שולט בהתמכרות, זה חלק מהבעיה".
ואם אני רוצה לפנות לאדם ישירות, מה נכון לומר לו?
"דרגת ההכחשה נעה בין הכחשה מוחלטת, לבין כאלו שמעידים על עצמם שהם משתמשים, אבל הם בשליטה. אם מכור לאלכוהול למשל אומר לכם 'אני בשליטה', אז אפשר להגיד לו 'בוא ננסה שבועיים בלי אלכוהול, תראה איך מתמודדים עם זה'. הרבה פעמים זה נועד מראש לכישלון, ואז זה הזמן לערב אנשי מקצוע המתמחים בכך".
מה החשיבות של המשפחה והסביבה הקרובה במצבים כאלה?
"בכל טיפול במכורים המשפחה חייבת להיות מעורבת, וזה נכון במיוחד לגבי התמכרות להימורים. בלי עבודה עם המשפחה במקביל לעבודה עם המכור, הטיפול בדרך כלל נכשל. ראינו לאורך השנים שהמשפחה יכולה להיות גורם מפריע. אנחנו קוראים להם 'המאפשרים', הם מאפשרים הנצחה של הבעיה. הרבה פעמים המכור הוא 'פציינט' במשפחה שלו, הוא הילד הבעייתי שהופך לנער בעייתי ולמבוגר מכור. הוא הילד שלוקח על עצמו את הצרות וכך הוא מאחד את המשפחה. אנחנו דואגים שהמשפחות יעברו תהליך בעצמן כדי לתמוך ולסייע למכור כמה שיותר ויעברו מעמדה של 'מערכת תומכת התמכרות' אל עבר עמדה של 'מערכת תומכת החלמה'".
מניסיונך הרב בתחום ההתמכרויות - יש לך מסר אופטימי לסיום?
"כן. התמכרות היא בעיה לא פשוטה אבל ניתן להחלים ממנה, יש מה לעשות. אם אחרים עשו את זה, גם אתה יכול".
בסיום הריאיון אני מהרהרת בשילוב בין ארכיאולוגיה לבין עבודה סוציאלית. המסקנה: לכולנו כדאי לחפור מדי פעם בעצמנו ובסביבתנו הקרובה כדי לזהות מראש סימנים להתנהגויות לגיטימיות שעומדות להפוך להתנהגות בעייתית. אין זה משנה אם מדובר בשימוש מופרז ברשתות חברתיות, אלכוהול, סמים או הימורים. ניתן לזהות את ההתנהגויות הבעייתיות מראש ולפתור את הבעיה על ידי מניעה.
