אין ספק שהסמארטפון תופס חלק נכבד מהחיים של כולנו, אבל יש אנשים שלקחו את זה צעד אחד יותר מידי והפכו את המכשיר לחלק מרכזי בחייהם. למשל איילת, שבעבר לא הצליחה להוריד את העיניים מהסמארטפון שלה – מצליחה היום לחיות נהדר בלעדיו. איך זה קרה ומה הכי שבר אותה בדרך?
ביום בהיר אחד, גילתה איילת, מזכירה רפואית בת 34 מפתח תקווה, שאם היא מורידה את העיניים ממסך הטלפון, העניין שלה בחיים פוחת.
"אף פעם לא ראיתי את עצמי כמישהי שהשימוש שלה בסמארטפון חורג מהשימוש הרגיל, זה היה נראה לי מאוד טבעי לבדוק הודעות ברגע שקיבלתי אותן ולהיות ערנית להתראות שאת מקבלת מאתרי חדשות ומהפייסבוק, אז לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות. היה לי איזה לילה שמצאתי את עצמי חופרת בפיד של הפייסבוק במקום ללכת לישון ואז שאלתי את עצמי אם אני קצת מגזימה. דיברתי עם חברות על זה אבל הבנתי שזה משהו לא כל כך יוצא דופן, אז המשכתי".
איך זה השפיע על החיים בבית?
"הייתי שם ולא הייתי שם. אם מסתכלים מהצד, הייתי נוכחת, מבשלת, מנקה, כל מה שנראה לכם נורמאלי. אבל מבחינה מנטאלית הראש שלי היה במקום אחר. אם יש אנשים שחושבים על הישיבה של מחר בבוקר או על עבודה שהם צריכים להגיש, אני הייתי חושבת על מה יקרה כשאפתח את המסך. בעלי היה קורא לי להרדים את הילדים או להקריא להם סיפור, ופשוט לא רציתי. אני אוהבת את הילדים שלי אבל אחרי כל היום בעבודה, לא הייתה לי סבלנות לשום דבר אמיתי. להשקיע אנרגיה באנשים אחרים או פשוט להיות שם".
האם הייתה לזה השפעה על העבודה?
"כן כמובן. אם לבנאדם נורמטיבי יש הפסקת התרעננות פעם בשעתיים, אני דאגתי לעצמי להפסקה כל שעה. אני עובדת בקבלת קהל אז מצופה מאיתנו לא להיות עם הפנים במסך כשנכנסים אנשים, אבל אני בכל זאת ניצלתי כל הזדמנות שרק הייתה לי לברוח. יום עבודה בלי טלפון הרגיש לי בלתי נסבל".
מתי הבנת שאת נותנת לסמארטפון מקום חשוב מידי בחיים שלך?
"היינו בחופש עם כל המשפחה ביוון ופשוט מצאתי את עצמי חווה את כל הסופ"ש דרך הפילטר באינסטגרם. היה לי יותר חשוב לבדוק כמה לייקים קיבלתי ומה זרים גמורים אומרים על החופשה שלי ועל איך שהחיים שלי נראים, מאשר לחוות ולהנות מהחופשה עם בעלי והילדים. הילדה שלי השתתפה באיזו תחרות קריוקי במלון והיא כל כך התלהבה מזה. אחרי ה"הופעה" שהיא עשתה, בעלי רץ אליה לחבק אותה וראיתי שהיא מחפשת אותי בעיניים אבל אני לא יכולתי להיות שם כמו שהיא רצתה כי היה לי יותר חשוב לצלם את ההופעה ללייב של הפייסבוק".
ואיך השפיע על מערכת היחסים?
"בעלי היה מעיר לי פה ושם אבל לא לקחתי אותו ברצינות. אין לו פייסבוק או אינסטגרם כי זה ממש לא מעניין אותו. בראש שלי זה היה נראה שכמו שהוא רואה חדשות או איזו תוכנית בטלוויזיה ככה אני חורשת על האינטרנט. זה מצחיק אבל רק אחרי שהחלפתי טלפון הבנתי שלא ראינו יחד סרט קרוב לשנה מבלי שהייתי מתעסקת בטלפון כל רגע. זה היה די רומנטי לגלות מחדש את הזמן המשותף הזה".
מה הייתה נקודת המשבר או ההבנה?
"נראה לי שבאותו רגע, כשהנחתי לשניה את הטלפון וטרחתי להסתכל על הילדה שלי, ראיתי כמה היא מאוכזבת ממני וזה גרם לי לתחושה נוראית. ניסיתי להריץ את השנה האחרונה בראש ולשאול את עצמי מתי באמת הייתי שם, מתי החוויה הייתה משהו שניסיתי לזכור ולא רק לתעד והכי מפחיד היה, שלא ידעתי מתי".
איך הפחתת את השימוש?
"לא הפחתתי. פשוט הפסקתי. זה היה נראה לי בלתי אפשרי להיות עם סמארטפון ולא להמשיך בו באותה צורה, אז החלפתי טלפון. אני מכירה את עצמי וידעתי שגם אם אני אמחק את האפליקציות, אני אמצא דרך לקבל את האספקה היומית שלי (מחייכת), אז מצאתי טלפון ישן באחת המגירות שלנו והתחלתי להשתמש בו. כמה ישן? זוכרת את הבלקברי? אז כזה (מנופפת בו בחיוך גדול)".
איך הגיבה המשפחה לתהליך?
"זה ישמע מצחיק, אבל לילדים היה הכי קשה להתרגל לאמא החדשה שלהם. בהתחלה זה הרגיש כאילו יש לנו יותר מידי זמן ביחד. אני יודעת שזה נשמע נורא אבל אני בטוחה שיש הרבה שיכולים להזדהות איתי, במיוחד אחרי יום עבודה שה"רגע לעצמך" הזה הוא לשבת ולנבור בפייסבוק. במקום זה ניגשתי לילדים והצעתי לעזור להם בשיעורי הבית וכשנתקלתי בשאלה שלא ידעתי, במקום לפתוח את הפלאפון, היינו צריכים לחפש יחד. נראה לי שזה ממש שימח אותם לחוות איתי את החיפוש הזה, הם הרגישו שהם לומדים משהו חדש ובלי לשים לב – גם אני. בעלי בכלל היה בשוק, הוא לא הצליח להבין מאיפה זה הגיע והיה לי קצת קשה להודות בפניו שהוא צדק ושבאמת הגזמתי. נראה לי שהוא הבין בכל זאת אבל הוא נותן לי להנות מהספק".
איך זה היום?
"באופן מפתיע זה לא ממש חסר לי. יש מחשב ויש טאבלט ואני עדיין מעלה פה ושם תמונות ועוקבת אחרי העמודים שאני אוהבת. אני לא באמת חיה במערה אבל אני יותר נוכחת. יותר פעילה בחיים של הילדים שלי כי אני יודעת שעוד מעט הם יהיו גדולים ועצמאים מספיק כדי לא לבקש ממני עזרה ואז אני אתגעגע לזה. אז לפחות אני לא מפספסת את עכשיו".
מה היית מציעה למי שמרגיש שהוא מגזים בשימוש?
"תמצאו משהו נוסף בחיים, מחוץ למסך, שגורם לכם לרצות לקום בבוקר. אצלי זה היה הילדים, המשפחה, אבל זה יכול להיות כל דבר שעושה אתכם מאושרים. תחביב או פעילות אחרי העבודה. זה נשמע "זקן" אבל אני מרגישה שזכיתי בחיים שלי בחזרה. אם אתם מסוג האנשים שמסוגלים להגביל את עצמם? לכו על זה. אתם יכולים להתחיל בחוק שבארוחת הערב, הפלאפון מחוץ לתחום, אם לא בארוחת ערב, אז לפני השינה או משהו כזה. העיקר הוא להציב גבול ולהחליט שאתה עומד מאחוריו".
